דרכי נועם בע"מ נ' אלמלח

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תובענה שהוגשה כנגד המבקש. לטענת המבקש נודע לו לראשונה על פסק הדין שניתן נגדו רק בדיעבד ובמקרה וכי מעולם לא קיבל את בקשת הביצוע לידיו. המבקש טוען כי כתובתו הרשומה בכתב התביעה שונה מהכתובת בה נמסר כתב התביעה.

לגופו של עניין טוען המבקש שהיה בעלים של אוטובוס ציבורי ונאלץ לרושמו בשעתו על שם המשיבה. בסמוך לחודש שמיני 2004 הסכימה המשיבה לחתום על רישום בעלות על שמו ובאותו מעמד שילם את מלוא חיוביו בגין השימוש כביש 6 והצדדים נפרדו לשלום.

המבקש נחקר על תצהירו. בפני המבקש הוצג אישור מסירה של האזהרה מתיק ההוצאה לפועל. המבקש אישר כי הוא מתגורר בכתובת הנטענת בתצהיר אשר בה נמסרה האזהרה.

המבקש נחקר לעניין טענתו בדבר זיוף חתימתו על התצהיר שעליו סומכת התביעה. המבקש אישר כי התייצב במשרדו של ב"כ המשיבה וחתם בפניו על תצהיר אולם טען כי המסמך הזה אינו אותנטי וכי קיים תצהיר אחר וכן כי החתימה והתאריך על התצהיר מזוייפים.

לעניין הארכת המועד. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים שירשמו. המבקש הכחיש קבלת האזהרה. טענות המבקש בדבר קבלת האזהרה הינן כלליות ביותר וסתמיות. המבקש לא פירט מהי הכתובת שבה התגורר ולא התייחס בדרך כלשהי למסירת האזהרה הנטענת לידי אישתו.

המבקש לא ביקש לזמן את המצהיר מטעם המשיבה אשר ביצע את מסירת האזהרה על מנת להחקר על תצהירו ולפיכך בפני מחד, גירסתו הכללית של המבקש ומאידך, גירסת המשיבה הנתמכת בתצהיר שלא נסתר. חקירתו של המבקש למעשה מחזקת את עמדת המשיבה שכן המבקש הודה בחקירה כי הוא מתגורר בכתובת בנתיבות אשר בה בוצעה המסירה. המבקש ניסה להראות בשלב הסיכומים כי ניתן ללמוד מספח תעודת הזהות שלו כי עבר לגור בכתובת בנתיבות במועד מאוחר למסירה, אולם לא ניתן לקבל טענתו זו הן מהטעם שלא הועלתה בתצהיר ולא צורפה ראיה לטענה בתצהיר והן מהטעם שהספח של תעודת הזהות מלמד אך ורק על מועד העדכון במשרד הפנים ולא מועד המגורים בפועל בכתובת.

בנסיבות אלה, וככל שהמבקש התכחש לקבלת האזהרה, לא יכול היה להתעלם מהתצהיר התומך במסירה והיה עליו להציג גירסה מבוססת לגבי קבלת האזהרה ולשם כך לצרף תצהיר של אישתו המכחיש את קבלת האזהרה ומשלא עשה כן, לא השכיל לסתור את טענת המשיבה בדבר מסירת אזהרה לידיו ביום 10/02/10.

פועל יוצא מכך הוא כי המבקש איחר את המועד להגשת ההתנגדות והיה עליו להגיש בקשה להארכת מועד ומשלא עשה כן, לא עבר את תנאי הסף אשר יאפשר דיון בהתנגדותו.

למען הזהירות אוסיף ואומר כי גם לגופה היה מקום לדחות את ההתנגדות ולא רק בשל האיחור בהגשתה וזאת מהטעם כי ההתנגדות לא פורטה כדבעי והמבקש לא הציג את גירסתו כפי הנדרש בבקשה מסוג זה.

המבקש הסתפק בהעלאת טענות כלליות בדבר זיוף חתימתו. לא ציין מהי גירסתו בדבר הזיוף, מי זייף את החתימה, האם התלונן במשטרה אודות הזיוף הנטען. המבקש גם טען כי יש מסמך נוסף אולם לא פירט בצורה מספקת ממתי המסמך. המבקש אינו יכול לצאת ידי חובתו בהעלאת טענה כללית בדבר הזיוף. גם באשר לטענה בדבר תשלום הדוחות לא יצא המבקש ידי חובת הפירוט המוטלת עליו. המבקש לא ציין איזה קנסות שילם ואיזה סכומים שילם ומתי העביר את הבעלות ברכב.

סיכומו של דבר, גם לולא הייתה נדחית הבקשה בשל אי הגשת בקשה להארכת מועד, היה מקום לדחות את ההתנגדות בהעדר הפירוט הדרוש.

אשר על כן, אני דוחה את ההתנגדות ומחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ₪ + מע"מ.

המשיבה רשאית להגדיל את החוב בתיק ההוצאה לפועל מספר 0151024492 ולשם כך לעתור לפתיחת התיק והחייאת ההליכים בו בלשכת ההוצאה לפועל.

ניתנה והודעה היום כ"ד חשון תשע"א, 01/11/2010 במעמד הנוכחים.

שרון הינדה, רשמת

הוקלד על ידי: הדס סעדי ויינר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: